שחיטה - סימן למדרגה גבוהה

שחיטה - סימן למדרגה גבוהה

שחיטה מטהרת מטומאת נבלה                      

המהר"ל מפראג (נר מצווה עמ' י'; נצח ישראל עמ' קסז')כותב, שהבהמה במדרגה גדולה יותר מהדגים, ואחת ההוכחות לכך היא, שהדגים לא צריכים שחיטה ואילו הבהמה צריכה שחיטה. עיין מה שכתבנו על כך בפרשת בראשית על סדר הנמצאים ומדרגתם.

נלע"ד בעזה"י להסביר דברים אלו מעט יותר על פי מה שלמדנו בפרשתנו. בפרק י"א (כו) כתב רש"י - "כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה, ובעניין שבסוף הפרשה פירש על בהמה טהורה, וחילקן הכתוב, שטמאה אין שחיטתה מטהרתה מידי נבלה". כלומר,

גודל הטומאה לפי גודל המדרגה

כאשר מתבוננים בדיני התורה רואים, שככל שהיצור נעלה יותר ובמדרגה גבוהה יותר, כך טומאתו במותו גדולה יותר.

לדוגמא: הדגים לא מטמאים כלל במותם לפי שהם במדרגה נמוכה. בהמה שמתה היא אב טומאה ואילו אדם שמת הוא אבי אבות הטומאה. וכמו כן יהודי שמת מטמא גם באוהל ואילו גוי שמת לא מטמא באוהל [מחלוקת תנאים, ומחלוקת ראשנים כיצד לפסוק. לפי הרמב"ם הלכה כר"ש שאין אומות העולם קרויים אדם. וזו לשון השו"ע "קברי עובדי כוכבים, נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם; (מהר"מ ותוס' פ' המקבל) (אע"פ שיש מקילין (רמב"ם והגמי"י בשם ס' יראים). ונכון להחמיר. (יו"ד שעב,ב)].

הסבר הדבר הוא: כל יצור מורכב מחומר וצורה, דהיינו, צד חומרי וצד רוחני. ככל שהיצור נעלה יותר זה אומר, שהחלק הרוחני שמחיה אותו קדוש יותר, ולכן כאשר החומר והצורה מתפרקים, דהיינו מוות, והחלק הרוחני מסתלק, באה במקומו טומאה באותה מידה, כיוון שכאשר יש חסרון בעולם של דבר רוחני קדוש, ההעדר מורגש ויש טומאה, חוסר קדושה [על פי יסודו של הכוזרי (ב,ס) הקושר את כל הטומאות לטומאת מת].

לפי זה היה צריך להיות, שכל בהמה כאשר היא מתה, ולא משנה באיזו דרך, צריכה להיות טמאה כיוון שנגרם נזק רוחני למציאות - העדר חיים [ע' כוזרי מאמר ב' (אות ס') שמסביר את כל הטומאות - מצורע, זיבה, ועוד - כחלק מטומאת מת שכל עניינם הוא העדר חיים, שחיים זהו גילוי אלוקות יותר עליון מאשר בחומר, בדומם], וחדשה לנו התורה, שכאשר שוחטים בהמה טהורה על פי חוקי התורה, הבהמה לא טמאה, זאת אומרת שאין קלקול רוחני של טומאה, כיון שהוא תוקן על ידי השחיטה [אולי עצם קיום מצות הקב"ה לשחוט מתקן את הנזק וההעדר].

באור דברי המהר"ל והמדרש

על פי הקדמה זו נבין בעזה"י את דברי המהר"ל. כיוון שדגים במדרגה פחותה מבהמה הם לא מקבלים טומאה במותם ולא מטמאים אחרים, כיוון שלא נגרם נזק [מורגש לבני אדם] בהעדר מציאותם הרוחנית, ולכן לא צריך לשחוט אותם כיוון שלא צריך לתקן משהו על ידי השחיטה.

כלומר, העובדה שלא צריך לשחוט את הדגים מגלה שלא נגרם נזק כתוצאה ממותם, וזה אומר, שאין הם במדרגה גבוהה ולכן חסרונם לא גורם נזק.

המהר"ל לא מוכיח את פחיתותם של הדגים מעצם העובדה שהם לא מטמאים במיתתם אלא מכך שהם לא צריכים שחיטה, אולי משום שיתכן שנגרם קלקול במיתתם אשר לא בא לידי ביטוי בטומאה אלא בדברים אחרים. רק העובדה שלא צריכים לשחוט אותם מגלה שלא נוצר שום קלקול במיתתם, דבר המראה על פחיתותם הגדולה.

כעת גם יובנו דברי המדרש (מדבר רבה פרשה יט') וזו לשונו "וידבר [שלמה המלך] על הבהמה ועל העוף (מלכים א',ה,יג)… וכי אפשר לאדם לדבר על בהמה ועוף, אלא אמר מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנים [קנה וושט] והעוף בסימן אחד? על שהבהמה נבראת מן היבשה…".

עיין בתחילת פרשת בראשית מה שכתבנו בבאור מדרש זה על פי המהר"ל. כיון שבהמה נוצרה מהאדמה היא במדרגה גדולה יותר וממילא הקלקול הנוצר בזמן מיתתה הוא גדול ובא לידי ביטוי בטומאה החמורה שנוצרה עקב כך, ולכן צריך שחיטה גמורה על מנת לתקן את הקלקול שנוצר. לעומת הבהמה, העוף נוצר מהרקק [לחד מאן דאמר] ולכן הוא במדרגה פחותה מאשר הבהמה. עקב כך הקלקול הנוצר בזמן מיתתו הוא קטן בהשוואה לקלקול הנוצר בזמן מיתת הבהמה, ולכן מספיקה שחיטה רק של סימן אחד, שחיטה חסרה.